בין דטרמיניזם של מלחמת-נצח והפקרת החטופים למאבק על החזרתם מתוך ידיעה שהעתיד לא ידוע מראש

אני רוצה להתיחס ברצינות לאלו מהימין שמנסים להסביר את ההתעקשות שלהם על המשך הלחימה על חשבון עסקה שתחזיר את החטופים.

לפני שאתיחס, חשוב לי להגיד שזה קשה רגשית, רגשית בא לי להגיד את מה שאני מרגיש כשאני יוצא להפגנה שדורשת את זה (ולצערי אני לא יוצא מספיק) – תעשו כבר עסקה יא רשעים!!

הלב דורש עסקה עכשיו. עסקה כבר לפני שנה.  הלב, תחושת ההגינות, התחושה שההפקרה הזו רעה בכל מובן.

ובכל-זאת אני רוצה לרגע להתיחס ברצינות ובכובד-ראש למעטים בימין שמנסים לטעון טענות עניניות נגד העסקה.

(אבל עוד לפני-זה, חייבים להגיד שנתניהו וסביבת-הרעל שלו לא כלולים במי שטוען טענות עניניות... הם לא מסבירים טיעון עניני אחד, הם רק עושים מניפוליציות מרושעות ושקריות)

אוקי, הטענה הענינית של המתנגדים לעסקה אומרת כך: אם נוותר לחמאס במשהו, אם נשחרר מחבלים (והרי זה יהיה חלק מהעסקה), אנחנו בונים את אלו שיפגעו בנו בהמשך.

הם אומרים – ה101 שאפשר להציל עכשיו, במה הם שוים יותר מהמאות שיהרגו בגלל זה אחר-כך?

ו...ואללה, אם הטיעון מדויק, אז יש בזה משהו.

אבל הם טועים. הם טועים בטעות של הדטרמיניזם.

זוהי הטעות של מי שבטוחים שהם יודעים בדיוק מה יקרה.

נחזור רגע לטיעון ונבין אותו ואת הטעות שבו:

הטיעון אומר שידוע בבירור מה יקרה, ידוע בבירור שכל מי שישתחרר מהכלא הישראלי יחזור להלחם בישראל.. ויביא לרצח ישראלים נוספים.

(הטיעון הזה נשמע חזק כך: "הנה שחררנו את סינוואר בעסקת שליט וקיבלנו את ה 7.10").

טיעון חזק.   

אך שיקרי.

ולמה הם טועים וזהו טיעון שקרי?

כי לא חייב היה להיות רק תהליך אחד בין עסקת שליט לבין היום.

ולא חייב להיות מסלול אחד ויחיד בין עסקה עכשיו לבין המשך הדברים בין ישראל והפלסטינים.

המציאות איננה כלכך דטרמיניסטית.

לפעמים נראה לך שאתה "יודע בבירור" מה יהיה. 

הרבה פעמים אתה צודק, אבל אפפעם הדברים לא סגורים לגמרי. אף פעם הם לא מוכתבים לפרטי-פרטיהם.

הסכנה במחשבה הדטרמיניסטית היא שהיא סוגרת על עצמה, היא מזינה את עצמה באתוסים, במיתוסים, שלא מאפשרים בכלל לראות שהעתיד לא כלכך סגור.

במחשבה הדתית הדבר מסוכן פי-כמה, מכיון שיש בה - לפחות מחשבה הדתית המשיחית/רדיקלית – עוצמה חזקה של דטרמיניזם.

משיחיים יהודיים יסבירו שזה ברור שתהיה פה מלחמת נצח ערבית-יהודית שהרי "ידוע שעשו שונא ליעקב" (ובטח יש עוד עשרות פתגמים מהסוג הזה שלא אומרים שום דבר אבל מובנים לשומעיהם כניבוי ברור וחד-משמעי, ואפילו כציווי אלוהי ברור של מלחמת-נצח).

לא. העתיד לא ידוע עד-כדי כך.

כלומר, יש הרבה דברים שאני יכול לטעון שאני בטוח שיקרו בתנאים מסוימים..

למשל – בחברה בה הפערים הכלכלים-חברתיים הולכים וגדלים (רוב המערב ב 40 השנים האחרונות) תהיה עליה בפוליטיקת שנאה (טראמפ, נתניהו, מפלגות שנאה ועוד).

למשל – שחברה שחיה על חרבה למשך זמן- רוב הסיכויים שלא תצליח להיות דמוקרטית בתוכה פנימה.

אז אם אני יודע לצפות את העתיד, למה אני טוען שהם טועים בדטרמיניזם שלהם?

כי הם טוענים שהם יודעים בדיוק מה ירצו הערבים לדורי-דורות.

הם טוענים שהם יודעים מה רוצים בני-אדם מתמיד ולתמיד.

אני טוען שבתנאים אלו ואלו יש סיכוי גדול שיקרה כך וכך.

אבל אני טוען שהתנאים יכולים להשתנות, ושהתנהגות בני האדם יכולה להשתנות...

יהודה עמיחי כתב שיר נהדר שמבהיר בדיוק את סכנת ה"ידיעה" הדטרמיניסטית:

מִן הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמֵחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאַבִיב.

הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים

הוּא רַמוּס וְקָשֶׁה

כְּמוֹ חֲצֵר.

אַבָל סְפֵקוֹת וְאֲהָבוֹת עוֹשִׂים

אֵת הַעוֹלָם לְתַחוּחַ

כְּמוֹ חַפָרְפֶרֶת, כְּמוֹ חַרִישׁ.

וּלְחִישָׁה תִּשָׁמַע בַּמָקוֹם

שֶׁבּוֹ הָיָה הַבָּיִת

אֲשֶׁר נֵּחֵרַב.

המקום התחוח הוא המקום שבו דברים יכולים להשתנות, מחשבות חדשות, אפשרויות חדשות – אלו אפשריים בבני האדם.

ולכן, הטענה שעסקת חטופים עכשיו גורמת במובהק לפגיעה עתידית בישראלים אחרים, הטענה הזו היא טעות של חלק מהימין.

על בסיס הטענה הזו ביבי ומכונת הרעל שלו מייצרים את שקריהם המרושעים.

צריך ללכת לעסקה עכשיו. צריך היה כבר מזמן.