חולשתו של הכוח או "הקש ששבר את גב הגמל"

הפעם ביבי הגזים לגמרי,

להביא את עין השלושה כדוגמא שקרית, דוגמא לתיאורית הקונספירציה שהוא מקדם - שכוחות הבטחון ורק הם - הגורמים לטבח 7.10.

תיאורית קונספירציה עלובה, מרושעת, מגוחכת.

הקונספציה של נתניהו היא האחראית המלאה מלאה.  ורוב כשלי כוחות הבטחון גם הם קשורים להתנהלותו של נתניהו ולממשלותיו הרעות.

(והאחרונה שבהם עלתה על כולן).

למי שרוצה לקרוא ניתוח טוב על כשלון הקונספציה של ממשלות נתניהו, כדאי לקרוא כאן.      (בכלל כדאי לקרוא ב"תלם", מעשיר מאד).

אבל, להגיד על עין השלושה? שלא חדרו מחבלים, שלא קרה כלום..  זאת חוצפה ורשעות ופגיעה אישית מאד.  לך כבר מחיינו קיבינימט.

ההגזמה הזו מתחברת לי למשהו פחות אישי, שמאפיין את מדיניות ביבי והימין – ההגזמה שמבזבזת את האשראי שיש לך,

עד שפתאום הוא נגמר.

הנה דוגמא: לישראל היה אשראי גדול בארה"ב לאורך המון שנים, בא הימין ומשתמש באשראי הזה, באופן שהולך ומפורר את הרצון הטוב של ממשלות ארה"ב, עד הרגע שבו "יתהפכו עלינו".

(ואז הימין יגיד – אמרנו לכם שכולם אנטישמים?)

לא, זה לא שכולם אנטישמיים, זה שאתה העמסת, העמסת על גב הגמל, עד שהוספת את "הקש ששבר את גב הגמל".

מה הקטע פה – שכל זמן שאתה מעמיס, נראה לך שאפשר עוד, למה לא?

אבל בסוף הוא מתמוטט מאניץ קש אחד...

זוהי מדיניות הימין שמשתמשת באשראי מדיני, באשראי כלכלי, באשראי חברתי (ההגזמה שבשימוש במילואים, בצבא...ועוד לעודד השתמטות באותו הזמן...), וכשהכל יתמוטט יחפשו להאשים את העולם, את הבורג שלא החזיק, את כוחות הבטחון....

עוד דוגמא – מצרים, ירדן ואולי עוד מדינות באזור רוצות לשתף פעולה עם ישראל מתוך האינטרס העצמי שלהן. 

מצוין.

הימין אומר – "הם צריכים אותנו, לכן לא צריך להקשיב לקשייהם הציבוריים, אפשר ללחוץ עליהם כמה שנרצה".  וזה נראה נכון, עד ש"נגדיש את הסאה" והם כבר ישברו את הכלים מולנו.

עד הרגע שנגדיש את הסאה – המהלך נראה מצליח, אנחנו לא צריכים להתחשב בצרכים שלהם, כי "הם צריכים אותנו".

ואז מתברר  ל פ ת ע.  שזה כבר לא ככה.

גם ברמות האישיות קורה לנו שאנחנו משתמשים בכוח עוד ועוד בלי להיות קשובים לאחרים, והכל נראה כאילו זה "הולך בסדר", עד לרגע בו זה יתמוטט לגמרי (תחשבו על חבר שכל הזמן דורש, ודורש, אתם נענים כי אתם חברים, עד לרגע שנשבר לכם ואתם חותכים...)

זו הטרגדיה של מחשבת-הכוח, היא עובדת ונראית מצליחה, אבל היא מעודדת את בעלי-הכוח שלא לראות את האחרים, ואז היא נופלת בבת-אחת.

אם נחזור לפוליטיקה שלנו, חצי מהעם הזה (ואני בתוכו) בטוח שביבי משקר, עוד לפני שפתח את הפה. הוא שחק את האמון בכך שהגדיש את הסאה עם שקריו, עם המניפולציות שלו.

בזמן מלחמת לבנון הראשונה, כששלט הימין והוביל אותנו למלחמה המוגזמת הזו, כתב איש יקר בשם אשר מניב, את הספר  "חולשתו של הכוח", שעסק בהרחבה בחולשות של מחשבת הכוח ובנזקים העצומים שהיא מחוללת. כדאי לקרוא.

בהזדמנות זו שאנחנו בעניני שקרים של ביבי ושוליותיו, אפשר להיזכר בשריפה העצומה שהתחוללה כאן בערב יום העצמאות ובתפוצתה המהירה של האשמת הערבים בהצתות.

אם היה לנו מנהיג נורמלי היה יוצא במהירות להרגיע עם ליבוי הלהבות החברתיים, אבל לנו יש פירומן שמצד אחד אשם בחולשת מערך כיבוי-האש, אשם לגמרי בחולשת המערכת,

ומצד שני האיש הוא הראשון לזהות שלא-נכון ובכוונה.

עשו לי טובה, ומעתה נשים לב שלא ללבות להבות סתם.