משמעות בחיים, חלק שני

בפוסט לפני כמה שבועות נגעתי בשאלת המשמעות, אמרתי שכולנו צריכים תחושת משמעות, שזה צורך אנושי חזק, ובגלל חוזקו – חלק מהאנשים עושים בשבילו דברים רעים.

הבדלתי גם בין משמעות ב חיים במקום משמעות החיים.

משמעות בחיים שמה דגש על המשמעות שאתה מוצא ויוצר בחיים שלך, משמעות החיים מניחה שיש איזו משמעות חיצונית לחיים (בדרך-כלל אמונה דתית) שנותנת לחיים את משמעותם, נותנת לך תפקיד.

אז הנה אנחנו כאן, בשאלה איך יוצרים חיים עם משמעות, משמעות בחיים..  והשאלה הזו חשובה במיוחד ככל שיותר אנשים חיים חיים שאינם הישרדות. חיים "בורגניים".

[אני שמח על החיים הבורגניים שלי, ראוי להרחיב על זה בהזדמנות, כרגע מתאים רק שאגיד שחיים כאלו הם חיים עם פחות מתח הנובע ממחלות, מניצול אכזרי, ממלחמות ורשע...]

בחיים שכאלו נראה הרבה פעמים ש"אין משמעות".

כי את המשמעות מרגישים חזק כשיש "משהו להילחם עליו".

הנה חזר השבוע גדי מוזס לישראל [סופסוף] ומייד אמר שילחם על שיקום נירעוז.   נהדר.    אבל אם אני הייתי חי היום בעין-השלושה, האם הייתי חוזר?

לא בטוח.

מול המשמעות הברורה שיש לך כש"יש לך על מה להילחם", אני מעדיף חיים שיש בהם הרבה אפשרויות, שיש בהם אפשרויות שאינן הישרדויות וכאלו המחייבות "מסירות נפש" [עוד קצת על "מסירות הנפש – בהרחבה למטה].

וכאן בדיוק האתגר של יצור משמעות בעולם שלא ממסלל אותך להישרדות, והרי זה העולם שאני רוצה, לא? עולם עשיר של אפשרויות, של חיים מוגנים, אפילו "מפונקים" [כל עוד זה לא פינוק שמבוסס על ניצול של האחר שכלל לא "מתפנק"]

אני עסוק בשאלות של משמעות הרבה מאד, ולמזלי הבנתי כבר כשנולד נוה, שיש דבר אחד שאין לו תחליף - אין לו אבא אחר. לא יכול להיות לו אבא אחר, ולכן יש תפקיד אחד בחיי שאין מישהו אחר שיכול לעשות אותו – להיות אבא לנוה ושקד.

החלטתי שזה תפקידי הראשון בחיים, ואני ממשיך להנות ממנו, ולהיות מחויב אליו עד עכשיו.    אבל האם זה אומר לייצר את כל משמעות חיי סביב זה? למזלי לא, יש עוד דברים שחשובים לי.

מצאתי הרבה משמעות בלעשות דברים בשביל החברה, לנסות להשפיע כדי שהחברה תהיה טובה יותר, ואולי בגלל זה הלכתי להיות מורה/מרצה/מנחה...

לאורך רוב חיי המבוגרים [וחזק יותר בגיל 15-30] הנושא של מהי "משמעות החיים" העסיק אותי מאד, התחלתי לקרוא בנושא [הזכרתי כמה ספרים מענינים בפוסט הקודם].... בפעם אחת שהייתי במכללת אשקלון [במאבק מרצים, שגם עליו כדאי להרחיב, ראו למטה]  ראיתי ספר בשם "פתרון חידת המשמעות"... שכתבה תמי יגורי.

ואו! פתרון חידת המשמעות!

כמובן שקניתי, התברר שה"פתרון" הוא תיאור של הדרך בה תמי עושה תהליך עם אנשים כדי לעזור להם להגדיר לעצמם את משמעות חייהם שלהם.

נסעתי אל תמי והיתה לנו שיחה מענינת, שיחה שעשתה עלי רושם לתקופה ארוכה, שיחה שבעקבותיה הרגשתי שאני ברור לעצמי יותר.

השיחה הזו נכנסה לספרה השני שנקרא "אומנות המשמעות".  

עברו כמה שנים ושמתי-לב שדי שכחתי מהי המשמעות שמצאתי בשיחה עם תמי.  מענין.  אולי בגלל שהרגשתי ש"פתרתי" לעצמי את החידה.

בכל מקרה ברור לי שאני מרגיש משמעותי כשאני עושה דברים לטובת החברה, לטובת אחרים, ואני - בגלל מי שאני, מקפיד שמעט מהדברים יהיו כאלו של התמסרות מלאה, שמזיזה את כל שאר החיים הצידה.

אני מעדיף שהמשמעות תהיה עם החיים ולא כל החיים.

כשמשהו הוא טוטאלי מאד, מרגיש לי הרבה פעמים שהוא בא כדי לכסות פצעים וכאבים אישיים. 

שיהיו לנו חיים של משמעות, שנהיה משמעותיים בחיי הקרובים לנו.

---------------------------------------------------------------------------------------------

הרחבות

מסירות הנפש - מה רע ב"מסירות הנפש":  "מסירות הנפש" אומרת שאתה ממקד את כוחותיך לכיוון אחד, לענין אחד ו"מתאבד עליו".     כבר מהניסוח אפשר להבין שאתה מאבד את כל שאר הדברים שיכולים להיות חשובים בחייך, הם נעשים לא חשובים. איבדת אותם כי "התאבדת" על משהו אחר.                                                         מסירות הנפש היא לאבד חלקים נרחבים מהאישיות ולצמצמה למשהו אחד.  זה חשוב מאד ברגעים ספציפיים, אבל רע מאד ברוב החיים.

מאבק מרצים – לפני כעשור הייתי שותף להתארגנות מרצים במכללות הציבוריות (יש כעשרים כאלו, מתלחי שבצפון עד סמי שמעון בבאר-שבע, ובתוכן מכללת ספיר שבה אני מרגיש ממש בבית), לאחר תהליך ארוך של התארגנות וצבירת-כוח, (תתפלאו רוב המרצים מפחדים להתאגד, או חשובים שזה מיותר/טפשי) יצאנו למאבק, שכלל שביתה ארוכה, והשגנו קצת.  אבל השגנו בעיקר הסכם ראשון חתום, דבר שמחזק מאד את האפשרות להמשך שיפור התנאים.

השנה נגמר ההסכם ושוב היה מו"מ, ושוב האוצר התנהג כמו בריון מכוער, ושוב היה צריך עיצומים, והנה אתמול התבשרנו שהשיגו השגים לא רעים.   כדאי להתאגד. אפשר להתאגד.  זה חלק מרכזי מתיקון ישראל.