מה המצב?

הערה שחשובה לי - בפוסטים הפוליטיים חשוב לי רק להביא זוית לא מוכרת, לא מספיק מדוברת של הדברים.  דברים שכבר נאמרו ודוברו מספיק, אין לי סיבה לחזור עליהם כאן.

והפעם - פוסט פוליטי על:

·       הנסיונות המתמידים "להפריד ולמשול" במקום "לשתף פעולה".

·       ההתנתקות לא אחראית ל 7.10

·       על אלו שמנבאים את העתיד...  "אלו שראו מה יהיה".

לפצל את היריב?

מוכרת מאד – ולרעה – המנטרה של "הפרד ומשול".

זאת היתה האסטרטגיה של שליטים רבים לאורך הדורות, הרומאים עשו בזה שימוש רב ורע, ואחריהם עוד ועוד שליטים. זה הכי מוזכר בהקשר האימפריה הבריטית.

והיום, רבים בישראל בטוחים ש"רק ככה" נוכל לחיות עם הערבים שסביבנו.

יש מגמה חזקה כזו כלפי הערבים אזרחי ישראל (עולה לי המחשבה שזה חלק מההזנחה הפושעת מול הפשע הערבי, שהרי הפשע הערבי מפצל את החברה הערבית בישראל חזק מאד).

יש מגמה כזו כלפי הפלסטינים שבשליטתנו, ועידוד גידולו של החמאס היא ממש מימוש של האסטרטגיה הזו....

ויש עוד דוגמאות רבות...

בכלל נראה שזו המחשבה האוטומטית של רבים בעולם, ורבים בישראל - "לפצל" "להפריד".

ואני חושב שיש עוד אפשרות: "הפרד ושתף פעולה".

למה "הפרד"? כי הרי יש אנשים בעולם הערבי איתם אין אפשרות לשתף פעולה. כל אלו שרוצים מלחמה כל הזמן, אותם "אוכלי מוות".

אז עם מי "נשתף פעולה"?

עם כל אלו בעולם שסביבנו שרוצים חיים, והם רבים מאד מאד.

ואיתם אפשר לשתף פעולה לחיים טובים והגונים.

בשביל זה צריך להחליט שאנחנו רוצים לשתף פעולה עם ערבים.

בשביל זה צריך להחליט שאנחנו מעדיפים לשתף פעולה עם אלו שאפשר ליצור איתם חיים.

ולעשות הפרדה מ"אוכלי המוות".

למשל בעזה, עלו כבר כמה הצעות מעשיות לאיך תנוהל עזה כדי שאפשר יהיה לחיות לידה, וממשלת ישראל לא מוכנה לעשות עם זה שום דבר.

התירוץ הוא שאי אפשר לסמוך על ___ ועל ____

הסיבה האמיתית היא רצון להמשיך להלחם לתמיד, העיקר שלא לשתף פעולה עם הערבים.

ואז במה עוסקים? בנסיון למצוא קבוצות שיריבו בינן ועם החמאס. 

נהדר, נפריד ונשלוט ונחטוף שוב ושוב גם מהם.

באמת גאונות.

ההתנתקות וה 7.10

ה"גאונות" הזו נתמכת בהרגשה העממית (שמתודלקת שוב ושוב ע"י גורמי-ימין בישראל): כל כמה שאנחנו נסוגים רק מביא יותר צרות.

עכשיו זה חזק במיוחד לנוכח "חגיגות 20 להתנתקות".

המסקנה העממית היא: נסגנו -חטפנו.

זה נכון וגם לא-נכון.

נכון – כי אכן גם ביציאה מלבנון וגם מעזה, די ברחנו, ובכך חיזקנו בצד השני את "אוכלי-המוות" שאמרו לכל השאר: "רק בכוח".  והתחזקו מאד מבריחתנו.

למה ברחנו? כי גם אצלנו ניצחו הפחדנים שחשבו כל הזמן "רק כח", ולכן נתקענו בלבנון 18 שנה מטומטמות, ובעזה אפילו יותר שנים.

מי שנתקע למשחק "כוח ועוד כוח" תמיד יפסיד מתישהו.

בעצם ניסינו רק הפרד ומשול.

במה לא נכונה הטענה שבגלל הנסיגה חטפנו?

בכך שלא הנסיגה היא האשמה אלא הבחירה שלא לשתף-פעולה עם מי שאפשר לשתף איתו: הרשות הפלסטינית.

היא הגורם שאיתו חייבים שיתוף-פעולה, ולאו דווקא שיתוף הפעולה המתמיד עם אוכלי-המוות.

להעשרה, כדאי לשמוע את הפודקסט "הסכת אוסלו" (עונה ראשונה על ההסכמים עם הרשות הפלסטינית, עונה שניה סיפור עזה).

"הוא ידע מה יהיה..."

ועוד משהו הקשור לתובנות העממיות:

יש הרבה ציטוטים של מי שאמר מה יהיה....

זה מצחיק, כי בכל יום בישראל יש אלפי מתנבאים בענינים שונים, והנה קורה משהו שמישהו טען שיקרה... אז הופכים אותו בדמיוננו ל"זה שזיהה..."

הלו, אם אלפי אנשים מתנבאים, תמיד חלק יקלעו, אבל במקום להפוך אותם לנביאי-משהו, תבדקו מתי לא צדקו ותגלו המון פספוסים.

כל אותו ימין מתנחלי שטוען לזיהוי מה שיקרה, טען ב 1975 לאסון הצפוי לנו אם רבין יחתום על הסכם הביניים עם מצרים.

הסכם שהסיג את צהל מתעלת-סואץ למיתלה.  ומצד שני אמר ברור שהסכם זה הוא מהלך ראשון לקראת הסכם שלום!

ומצד שני, כל מי שהתנבא שמהלכי ההתנחלות ביו"ש יובילו לעוד ועוד שפיכות דמים יכול להחשב כנביא.  וכך גם מי שאמר שההתנהלות בשלטון הצבאי ביו"ש יזלוג לתוך ישראל.

קשה מאד לנבא. בעיקר את העתיד.