ממה אני מודאג

מזה הרבה שנים שאני עסוק בפוליטיקה, בפוליטיקה בתחומים שונים, וגם בהנחיה שמאפשרת לפוליטיקה להכנס אליה....

בחודשים האחרונים שמתי-לב שהרבה פעמים אני מודאג שחברי לצד החילוני/שמאלי לא יצליחו להגן על עמדתם בצורה טובה.

שמתי-לב שהדאגה הזו מפעילה אותי מאד, עד שבהנחיה שהנחיתי לפני כמה חודשים אפילו פרצתי את כל "חוקי ההנחיה" והצטרפתי לשיח עם דעות משלי.    זה באמת היה מוגזם אבל לא הצלחתי שלא להתערב.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לנושא של גיבוש עמדות והשקפת עולם חילונית, השקפת עולם שמאלית, השקפת עולם ליברלית....

מאיפה אני מגבש את השקפות העולם שלי?

מהרבה קריאה במקורות מגוונים שאותם אני רוצה להציג כאן לטובת מי שרוצה יותר המשגות, יותר רבדים ועושר לתפיסות העולם שלו:

אני קורא את הארץ בכל יום, ומוצא בו גם העמקה וגם עושר של ענין, למשל היום, 27.12 במוסף הארץ יש 6 כתבות שראיתי שמאד מסקרנות אותי, שתיים מהן פוליטיות יחסית והאחרות מעשירות בעולמות נוספים ומענינים.

כדי להעמיק אני קורא ב"תלם" של קרן ברל כצנלסון, עולים שם מאמרים שמרחיבים את ההבנה מצד אחד, ולא ארוכים מדי מצד שני.

ספרות יפה היא עוד דרך להעשיר את העולם באופן פחות פוליטי, באופן שעוזר להכיר עושר אנושי, גיוון של אפשרויות, ובעיקר – את המורכבות של היחיד ושל האדם בתוך החברה.

[פעם חיפשתי סיפור קצר כדי להשתמש בו בהנחיה שרצתה לעודד עבודת-צוות, התקשרתי למרצה לספרות שהערכתי (שולה, זו את) וביקשתי כיוון, היא אמרה לי: אין ספרות יפה שעוסקת בזה, יש ספרות ילדים, ספרות מוסר שמספרות יפה כמה צוות מלוכד זה טוב ויפה, ספרות יפה תעסוק במתחים, במורכבויות...

זה מזכיר לי משפט נהדר של עמוס עוז, בספר שבו רואין ע"י שירה חדד "ממה עשוי התפוח", היא שואלת אותו על ההבדל בין הכתיבה הפוליטית שלו והכתיבה הספרותית, והוא מסביר ש"כשיש לי דעה – אני כותב מאמר" "אבל כשיש לי שתי דעות אני כותב סיפור".]

הנה אוסף של כמה ספרים שממש אהבתי והעשירו את עולמי מאד מאד...

אם נחזור לדאגה, מה שראיתי בחודשים האחרונים הוא שהרבה דתיים באים עם עולם שנטווה באופן הדוק, הוא מהודק מכלל צדדיו בעשרות נוסחאות-הסבר שבאות לסתום כל חור של ספק בטיעון המרכזי (בין אם זה אלוהות, צדקת עם-ישראל, או - דרך הימין).

לפני מספר חודשים למשל, שמעתי משני אנשים שונים טיעון אזוטרי על דוד המלך שהומלך פעמיים, בפעם השניה ע"י העם שהוא שאישר אותו.

לפני-כן לא שמעתי מאף דתי אף פעם את הרעיון הזה, הבנתי די מהר שהרעיון הזה סופר לאחרונה כדי להצדיק את ההפיכה המשפטית, לחזק את הטיעון ש"העם בחר" (את ממשלת הימין על מלא מלא) ואת הטיעון ש"העם מעל בית המשפט".  שהוא טיעון מרכזי בקרב תומכי ההפיכה המשפטית/משטרית.

הטיעון האזוטרי הזה הראה לי כמה אמיתות כואבות: למשל שיש אנשים שבאמת מדמיינים לעצמם טיעונים מתוך המסופר בתנך, לשם מימוש בחיינו כיום.  

אתם משוגעים? אולי תרצו שנסקול (ממש בזריקת אבנים) את מי שלא שומר שבת?  אולי נדקור למוות בכידון את מי שחי עם לא יהודיה? (זה מעשה פנחס שהרג את זמרי), ואולי אפילו נהרוג את הבן שלנו אם אלוהים יבקש?

בחיאת.

ואם אתה רוצה לקחת דוגמא ממישהו,

אז מדוד? הרוצח הזה?  (כדאי מאד לקרוא את ספר המתח המצוין "מלכים ג", המתרחש בזמן התנך, ודוד הוא גיבור מרכזי שם, ומתוארים כל מעשי הרצח הנוראים שרצח, וכל העובדות מובאות מתוך התנ"ך).

אז אני מודאג מאד, מודאג מקבוצה הולכת ומתחזקת שמספרת לעצמה סיפורי מעשיות כדי לבנות הצדקה למשהו רע, ועוטפת את זה בעוד סיפורי מעשיות, וכשאתה מנסה לשוחח צריך לקלף עשרות שכבות רק כדי להגיע לשיח עניני...

ומצד שני מול עושר הבבל"ת הזה נראו לי חברי כמי שנשארים חסרי-מלים, שכן לנו יש עושר שאינו אסוף לאיזו דוגמה ברורה, לאיזשהו קו שטחי וצר-אופק.

דווקא רוחב האופקים יכול להשאיר אותך מבולבל מול השטף ה"בנוי-לתלפיות" של הטיות ושקרים והזיות הזה.

אז, אנסה כאן לארגן את השקפות עולמי באופן נרחב, נושא אחרי נושא שבהם אני מרגיש מבין מספיק כדי להתחיל שיחה משמעותית.

אולי נתחיל ב"משמעות"?

נראה.