משמעות בחיים

ליזר לויטה, אבא של נורית נפטר אתמול, בגיל 96 אחרי חיים עשירים מאד בעשיה.

לייזר הספיק להיות בפלמ"ח, להלחם בקרבות פריצת הדרך לירושלים ולאבד שם המון חברים.

אחרי זה הוא הקים את קיבוץ פלמחים יחד עם חבריו לגרעין ומאז היה פעיל מאד בחיי הקיבוץ בעיקר מהצד המעשי שלהם, בניהול ענפים, בעבודה בתחום הכלכלי והחשבונאי.

פטירתו של לייזר מתחברת לי לשאלה על משמעות החיים, בזמנים כאלו עולה השאלה "בשביל מה כל זה?" "האם היה שווה?"

הצורך במשמעות בחיים הוא צורך אנושי חזק, אפשר אפילו להגיד שכל אדם חייב שתהיה לו תחושת משמעות מסוימת.

כשאני כותב "חייב" אני לא מתכוון להגיד שהוא לא בסדר אם אין לו, אלא שלכל אחד יש, כל אחד חייב איזו תחושת-משמעות כי ככה אנחנו בנויים, זה סוג של צורך אנושי פנימי, סוג של "מערכת מארגנת" נפשית, רק שלחלק מאיתנו היא לא ברורה, לא גלויה.

נראה לי שאפשר לחלק את האנושות לשלושה סוגים של "בעלי משמעות":

אלו שכאילו לא עסוקים בזה, כאילו אין להם ענין במשמעות.

אבל אם נכונה האמירה שזה צורך של כל אדם, ואם נסתכל בהם טוב, נגלה שהם בהחלט עסוקים ביצור משמעות לעצמם ע"י בדיקת השפעתם על אחרים, המסכנים ביותר שביניהם, אם לא יוכלו להרגיש משפיעים -יחפשו להותיר סימן מכאיב לאחרים, העיקר שלא יהיו שקופים לגמרי, שלא יהיו חסרי כל משמעות.   זו מסכנות שהופכת למסוכנות.

קבוצה אחרת היא של מי שעסוק מאד במשמעות, אך אין לו מספיק יכולת לייצרה בעצמו, מתוכו, ולכן יתחבר ליצרני משמעות המוצאים הסבר קוסמי למשמעות החיים. 

אלו יהיו המאמינים שההסבר האמוני נותן להם תשובה בסיסית-לפחות לחשיבותם בעולם הזה.  "יש להם תפקיד ברור".

הקבוצה השלישית היא של מי שלא רוצה הסבר קוסמי/אמוני, אבל רוצה חיים של משמעות.

בשביל אלו, ובשביל עצמי שנמנה על הקבוצה השלישית - אני רוצה להרחיב, אתחיל במשהו מרכזי שלמדתי מקריאה אצל שמעון אזולאי (בספר "קץ האושר"):

רצוי לשאול על משמעות ב חיים במקום על משמעות החיים.

משמעות ב חיים שמה דגש על המשמעות שאתה מוצא ויוצר בחיים שלך, משמעות החיים מניחה שיש איזו משמעות חיצונית לחיים (בדרך-כלל אמונה דתית) שנותנת לחיים את משמעותם, נותנת לך תפקיד.

המשמעות החיצונית הזו נראית לי תמיד מסוכנת למדי, כי בדרך-כלל היא מניחה שיש איזו תוכנית קוסמית למה שקורה כאן, ועליך להבין ולהשתלב בה.

בדרך-כלל אלו שטוענים שהם יודעים מהי אותה תוכנית-קוסמית, מנתבים אותה לצרכיהם ומסוכנים לשאר בני האדם, מסוכנים מאד מאד כפי שאנחנו רואים היום בישראל, משני צידיה של הגדר שבינינו לבין הפלסטינים.

בנוסף, הבחירה במשמעות חיצונית, ("משמעות החיים") נראית לי כחולשה, כבריחה מהתמודדות עם מורכבות החיים עצמם, כהסתתרות מאחורי הגב של בעלי התשובות. 

אז נחזור למשמעות בחיים, למשמעות שאנחנו יוצרים.

בעקבות קריאה בספר "כוחה של משמעות" עולה המחשבה שמצד אחד בני אדם חשבו מחשבות בשאלת המשמעות לכל אורך ההסטוריה האנושית, לפחות התרבותית, למשל שאלת "למה כל זה" "לשם מה חיים" או "משמעות ה/ב חיים".

ומצד שני, כשאריסטו חשב מחשבות אלו, רוב בני האדם סביבו היו משועבדים באיזשהו אופן. 

כשטולסטוי חשב מחשבות אלו – כנ"ל.

אם-כן, מה השתנה ומה המשיך?

מה שהולך ומשתנה לטובה הוא כניסתם של יותר ויותר בני אדם למצב שבו הם לא חיים בהישרדות ולכן הם יכולים לרצות יותר מהחיים, ושם הם נתקלים בשאלות אנושיות רבות, שתמיד קיימות בשביל מי שיכול לרצות יותר. 

כאן מתחילה שאלת המשמעות האמיתית, איך אדם כמוני, איך אתם, מייצרים לעצמנו חיים של משמעות בתוך חיים "בורגניים" (לפחות חלקית, בישראל אי-אפשר ממש לחיות נורמליות לאורך זמן).

כי, כאשר אנחנו בהשרדות שאלת המשמעות תופסת בהירות חדה, וזה מה שמבלבל רבים לחשוב ש"שם יש משמעות לחיים".

[עולים רבים, שבאים מתוך בחירה – ולא מתוך בריחה – אומרים ש"כאן הם מרגישים את המשמעות"].

ושוב אנחנו מוצאים את הקושי הזה, איך מוצאים משמעות בחיים בתוך חיים שאין בהם צורך דוחק, צורך חזק המשתלט על הכל.

מכיון שהפוסט כבר מתארך, אני רוצה להשאיר לפוסט הבא את שאלת "איך מייצרים משמעות טובה לחיים", בתוך חיים שאינם תחת לחץ חזק מאד, בתוך חיים שאינם הישרדות, והרי אלו החיים שהיינו רוצים לחיות, לא?

אז עד הפרק הבא, מוזמנים להעשיר את עצמכם בספרים המענינים האלו.

·         פתרון חידת המשמעות תמי יגורי

·         כוחה של משמעות אמילי אספהאני סמית

·         יאלום אמא ומשמעות החיים

·         שמעון אזולאי קץ האושר